תולדות האיגוד לשיקום הפה
  • האיגוד הראשון מסוגו בתוך הסתדרות רופאי שיניים בישראל

    תקציר

    בשלהי שנת 1968 נוסד האיגוד הישראלי לשיקום הפה. היה זה האיגוד הראשון מסוגו בתוך הסתדרות רופאי שיניים בישראל. הקמת האיגוד סימנה פרק חדש ברפואת השיניים בישראל. היתה זו הסנונית הראשונה במקצוע שהפגינה חתירה למצוינות מקצועית ולגישה מקצוענית החורגת מהטיפול השגרתי המקובל.

    תולדות האיגוד לשיקום הפה

    דחף רציני להתפתחות האיגוד ניתן בשנות השבעים כאשר ראשוני הבוגרים מבית הספר לרפואת שיניים מירושלים אשר נסעו להשתלם בארה"ב, חזרו לארץ בסיום השתלמותם. הועד החדש אירגן כינוסים מקצועיים במלונות גדולים על חוף הים של הרצליה הכינוסים נהפכו למאורע ארצי לא רק מדעי כי אם גם חברתי. בתחילת שנות השמונים נפתחה תכנית ההתמחות הראשונה בארץ בשיקום הפה, בבית הספר לרפואת שיניים בירושלים. לאחריה נפתחו תוכניות התמחות בבית הספר לרפואת שיניים בתל אביב ובמסגרת חיל הרפואה, בתל-השומר. חברי האיגוד יזמו והובילו את תוכניות ההתמחות שהשפיעו על האיגוד באופן בולט.

    כיום, כל שנה מסיימים את תכניות ההתמחות השונות כשישה מומחים בתחום שיקום הפה. מומחים אלו נותנים לרפואת שיניים בישראל בכלל ולאיגוד לשיקום הפה בפרט מימד חדש, שלא היה מוכר קודם לכן. חברי האיגוד הישראלי לשיקום הפה משמשים בתפקידים בכירים ברפואת שיניים בארץ: מנהלי מחלקות קליניות, מנהלי מרפאות, יועצים לרפואת שיניים, וכעדים מומחים המוסרים חוות דעת משפטיות. חברי האיגוד מוזמנים להרצות בפני רופאי שיניים כלליים בכינוסים מרכזיים. המומחים בשיקום הפה נמנים על הרופאים המובילים בארץ בתחום האסתטיקה הדנטלית והשתלים הדנטלים.

    1968 הקמת האיגוד לשיקום הפה.

    בסוף שנות השישים של המאה העשרים מצאו עצמם רופאי שיניים ותיקים בישראל, מחוסרי מסגרת מקצועית שבאמצעותה יוכלו להרחיב את הידע וההשכלה המקצועית שלהם. אמנם היתה קיימת הסתדרות לרפואת שיניים שמרכזה היה בתל-אביב, והיה קיים גם בית הספר לרפואת שיניים שמשכנו היה בירושלים. אבל מוסדות אלו לא הציעו מסגרת מיקצועית שבאמצעותה ניתן היה לקיים לימודי המשך בנושא רחב כמו שיקום-פה. רפואת השיניים עד אותה תקופה התבססה ברובה על עקירות וביצוע תותבות. היה צורך בידע מעמיק המאפשר לשקם את מערכת הלעיסה בצורה נכונה מקצועית ואחראית. הידע המיקצועי שהיה קיים באותו זמן בישראל נשמר אצל יחידי סגולה אשר רכשו אותו אחרי מלחמת העולם השניה בזמן לימודיהם באירופה, (במיוחד בגרמניה).

    לאור מצוקה מיקצועית זו התאספו בשלהי שנת 1968 חמישה אנשים שהיו מוכרים בישראל כמורים ורופאי שיניים ותיקים בעלי ראיה רחבה ומעמיקה של רפואת השיניים. ראיה זו אפשרה להגדיר ולגבש גישה מקצועית מקיפה לטיפול שיניים, כנהוג בעולם המערבי. פגישת חמשת אנשים האלו הובילה לייסוד האיגוד הישראלי לשיקום הפה. היה זה האיגוד הראשון מסוגו בתוך הסתדרות רופאי שיניים בישראל. הקמת האיגוד סימנה פרק חדש ברפואת השיניים בישראל. היתה זו הסנונית הראשונה במקצוע שהפגינה חתירה למצוינות מקצועית ולגישה מקצוענית החורגת מהטיפול השגרתי המקובל.

    דור המייסדים.

  • פרופ. יצחק מיכמן ז"ל

    פרופ. יצחק מיכמן ז"ל


    אותם חמישת המיסדים היו ד"ר יצחק מיכמן, מנהל המחלקה לשיקום הפה בבית הספר לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים, ד"ר צבי אברמובסקי מנהל המכון הסטומטולוגי של צה"ל בתל-השומר, ד"ר הירש רופא שיניים ידוע מתל-אביב, ד"ר גרטי רופא שיניים ותיק מחיפה והצעיר בחבורה ד"ר אנזלם לנגר שהיה רופא השיניים הראשי של "מלבן" (מוסד שהגיש שירותי בריאות לקשישים), וגם שימש כמורה מתנדב לתותבות שלמות בבית ההספר לרפואת שיניים בירושלים.
  • ד"ר צבי אברמובסקי ז"ל

    ד"ר צבי אברמובסקי ז"ל


    חמשת הרופאים האלו התאספו בתל-אביב והקימו את האיגוד ההישראלי לשיקום הפה שמטרתו העיקרית היתה לאחד בו את כל המתעניינים במקצוע זה ולשמש במה לדיונים ולימוד הדדי בנושאים שונים. כיו"ר הראשון של האיגוד נבחר ד"ר יצחק מיכמן ז"ל וכמזכיר שימש ד"ר גרטי ד"ר צבי אברמובסקי ז"ל וד"ר אנזלם לנגר ז"ל שמשו בועדת תרבות ומתפקידם היה לארגן מפגשי חברים שבהם מתקימים דיונים והרצאות.
  • פרופ. אנזלם לנגר ז"ל

    פרופ. אנזלם לנגר ז"ל


    הפעילות היתה בהתאם לתקופה. לא היתה מסורת של ארגון כינוסים, וניהול איגודים מיקצועיים. מעטים ראו במטרה של רכישת ידע מיקצועי כקדימות שראוי לשלם עבורה. אסיפות מדעיות שהתקיימו כללו לרוב את אנשי האוניברסיטה והרופאים הצבאיים, אשר התקיימו במרפאה מרכזית צבאית שדרכה ניתן היה גם לקבל כיבוד קל.
  • שנות ה-70.

    דחף רציני להתפתחות האיגוד ניתן בשנות השבעים כאשר ראשוני הבוגרים מבית הספר לרפואת שיניים מירושלים אשר נסעו להשתלם בארה"ב, חזרו לארץ בסיום השתלמותם. אנשים צעירים אלו הצטרפו לועד האיגוד והביאו עמם את המסורת, את צורת האירגון ובמיוחד את הידע העיוני והמעשי החדיש של רפואת שיניים מודרנית של אותה תקופה. ד"ר יצחק שוחר, ד"ר יעקב ארליך וד"ר נח שטרן שהשתלמו באוניברסיטאות טפטס, פנסילבניה, ובוסטון היוו את הכוח שהניע את האיגוד בכוון המדעי.

    הדגש באותה תקופה היה על התייחסות לחניכיים כחלק מהטיפול המשולב, על ביצוע כתרים אסתטיים מחרסינה ועל מניעת עקירות של שיניים. הועד החדש אירגן כינוסים מקצועיים במלונות גדולים על חוף הים של הרצליה. הכינוסים נמשכו יום שלם ולא רק שעתיים שלש כפי שנהוג היה עד כה ואף הגישו בהם ארוחת צהרים. הכינוסים נהפכו למאורע ארצי לא רק מדעי כי אם גם חברתי. יותר ויותר מרצים צעירים תפסו את במות הנואמים והתיעוד הקליני הוקרן בשני מקרנים בו זמנית – דברים שלא נראו לפני כן בארץ. ד"ר יצחק לנדסברג, המשיך להוביל את האיגוד עד סוף שנות השמונים ובתקופת כהונתו התמלאה קופת האיגוד.

    שנות ה-80 בסימן תוכניות ההתמחות הראשונות.

    בתחילת שנות השמונים נפתחה תכנית ההתמחות הראשונה בארץ בשיקום הפה, בבית הספר לרפואת שיניים בירושלים. לאחריה נפתחו תוכניות התמחות בבית הספר לרפואת שיניים בתל אביב במסגרת חיל הרפואה, בתל-השומר, ובמכון על שם אורית בחיפה.

    חברי האיגוד יזמו והובילו את תוכניות ההתמחות שהשפיעו על האיגוד באופן בולט. רופאי שיניים צעירים נכנסו לתחום זמן קצר אחרי לימודי רפואת השיניים והתאפשר להם ללמוד מנסיונם של רופאים מנוסים ולספוג ידע מהימן ואמין מן הספרות העולמית, במסגרת סמינרים והצגות מקרים קליניים. רופאים אלה סגרו מעגל בעצם הצטרפותם לאיגוד. כשישה מומחים בתחום שיקום הפה מסיימים כל שנה את תכניות ההתמחות השונות ונותנים לרפואת שיניים בכלל ולאיגוד לשיקום הפה בפרט מימד חדש, שלא היה מוכר קודם לכן.

    שנות ה-90 תקנון חדש.

    בשנת 1991 שונה התקנון. לפי התקנון החדש יצא היו"ר מהועד אחרי פעילות של שנה לכהונתו ותחתיו יבחר חבר חדש. בשנה זו נבחר נח שטרן ליו"ר הראשון לפי התקנון ההחדש. הפעילות של הועד היתה רבה. התקימה פעילות מינהלית ענפה כדי למחשב את כל פרטי חברי הארגון. 125 חברים השתיכו לאיגוד בסוף שנת הפעילות הזאת פעולה יסודית זו בוצעה על ידי מזכיר האיגוד ד"ר משה קפלן. ארגון הכינוסים השנתים, שנמשכו יומים, נמסר לחברת כנסים מיקצועית. באחד ממושבי הכינוס התקיימה אסיפה עיסקית שנתית. במושב אחר התקימה תחרות מתמחים בהצגות מיקרים. בכל שאר המושבים ניתנו הרצאות על ידי מרצים צעירים תוצרת כחול לבן. התקיימה ארוחת ערב חגיגית שבה חולקו פרסים לזוכים בתחרות המתמחים. לקראת הכינוס הופיע עתון מיקצועי אמנם צנוע אבל עצמאי של האיגוד.

    עיתון מקצועי : "נקודת מגע"

    הועד של שנת 1991 הכניס רוח חדשה לפעילות השנתית. אלי אריאלי שהיה הסגן נבחר ליו"ר והוא המשיך את הפעילות הענפה.

    עד מהרה נוצרה מסורת שהלכה התפתחה והתרחבה. ד"ר מרטין גרוס – עיצב את הסמל החדש של האיגוד, ודמי חבר באיגוד כללו גם חתימה על ירחון מיקצועי בינלאומי. ד"ר עמי שמידט ששימש כעורך שיפר את העיתון העצמאי של האיגוד שהופיע בצבע וכלל מאמרים מקוריים של חברי האיגוד. בתקופת כהונתו אורגנו הכנסים המדעיים בשיתוף פעולה עם איגוד הפריודונטים, אליהם הוזמנו בו זמנית מספר מרצים אורחים ידועי שם מחו"ל. פיתוחים בתחום הפולימרים הרזינים והחרסינה הדנטלית אפשרו ביצוע של שחזורים מדהימים למראה, או נכון יותר לומר כאלה שאינם נראים ונותנים אשלייה של מראה טבעי לטיפול השיניים. הטיפול האסתטי המבוצע על פי הכללים הידועים של שיקום הפה, בשילוב עם עבודת מעבדה חדשנית משך קהל רב להרצאות.

    00611e778fc6cd987812dc35c0baa99c

    ועד האיגוד בשנים 1995 – 1998

    d74eea34c95f7296dffe8554f9497a28
      מימין לשמאל:

      יושבים:
      ד"ר זייצ'יק, פרופ. וייס, ד"ר לאופר
      עומדים:
      ד"ר שמידט, ד"ר אברמובסקי

     

     

     

    חלק מההרצאות הוצגו בעזרת טכנולוגיה ממוחשבת, טכנולוגיה מענינת שהיתה אז בחיתוליה. בתקופה זו התפתח ברפואת שיניים כיוון מרתק נוסף – שתלים דנטליים. תחום זה מחייב מקצוענות רבה בשל ההשלכות מרחיקות הלכת העלולות לנבוע מאי-ההצלחה של הטיפול.

    תחילת האלף השלישי לספירה.

    ד"ר ישראל תמרי וד"ר יצחק ג'ינאו שימשו כישבי ראש האיגוד בתקופה קשה מבחינה לאומית בטחונית. הם השכילו לארגן את הכינוסים השנתיים עם עם מרצים זרים, למרות הקשיים. היה תמיד חשש שהמרצה מחו"ל יבטל את השתתפותו ברגע האחרון בשל אירוע ביטחוני לא צפוי. בהכנת הכינוסים היה צורך להכין במקביל תכנית אלטרנטיבית.

    אתר האינטרנט פותח אופקים חדשים.

    ד"ר עמי שמידט, היה היוזם של אתר האינטרנט של האיגוד ורכש עבורו את הדומיין www.dental.org.il. ד"ר דניאל זיסקינד הקים את אתר האינטרנט החדש בעזרת חברה מקצועית ומונה לעורכו הראשון. האתר, הפונה במקביל לקהל הרחב ולחברי האיגוד, מהווה תפנית בתולדות האיגוד בכך שהוא משמש במה פתוחה לדיאלוג בין חברי האיגוד לבין עצמם ובין האיגוד לציבור הישראלי.

    כיום, חברי האיגוד הישראלי לשיקום הפה משמשים בתפקידים בכירים ברפואת שיניים בארץ: מנהלי מחלקות, מנהלי מרפאות, יועצים לרפואת שיניים בתחומים שונים, וכעדים מומחים המוסרים חוות דעת משפטיות. חברי האיגוד מוזמנים להרצות בפני רופאי שיניים כלליים בכינוסים מרכזיים.

    האיגוד התבקש להשתתף בתכנית "רופא שיניים מעודכן" שמטרתה להעלות את הרמה המקצועית של רופאי השיניים בישראל ולדאוג לעדכון מתמיד של הידע שלהם.
    האיגוד מונה כמאתים חברים וחברות. רובם מומחים, בעלי תעודת מומחה בשיקום הפה מטעם המועצה המדעית ומשרד הבריאות, בעלי מעמד של חברים מלאים. בנוסף, יש באיגוד חברים שאינם מומחים. רופאי שיניים כלליים הרוצים להמשיך ולהתעדכן. אלה בעלי מעמד של חבר נלווה.

    בשנת 2006 הוחלט לצרף חבר ועד נוסף,שישמש כעורך אתר האיגוד לשיקום הפה. העורך שנבחר הינו ד"ר רונן רוזנוסר אשר ריענן, הביא תכנים ברפואת שיניים והוסיף את עיתוני נקודת מגע 2001-2007 לאתר האינטרנט הנוכחי.

    בשנים 2007-2008 ד"ר אילן גלבוע, בנוסף לתפקידו כגזבר האיגוד, יזם מפגשים דו-חודשיים במטרה ליצור מערכת לימודי המשך למומחה בשיקום במסגרת האיגוד. במפגשים שהתקיימו, הושם דגש על עידכונים בנושאי שתלים, אסתטיקה ושיקום. תכניות ההתמחות שיתפו את חברי האיגוד בערבי עיון לימודיים. בשנים אילו, פעל אילן גלבוע בנסיון לאחד את איגודי המומחים ברפואת שיניים לפורום משותף ובמשך שנתיים נפגשו ראשי האיגודים לפגישות מסודרות בכדי לקדם את מעמד המומחה בישראל.

    ד"ר יוסי אזואלוס ערך במשך שנתיים 2007-8 את עיתון האיגוד שהיה באיכות גבוהה ובהיקף יוצא דופן. כמזכיר, פעל לייסד את הקשר בדואר אלקטרוני לכל חברי האיגוד. הוא יזם את המנוי המשותף ל 12 עיתונים מקצועיים.יחד עם ד"ר גלבוע הפכו את הכנס החצי שנתי של האיגוד לכנס נחשב ורב משתתפים. בעת כהונתו כיו"ר, נעשה ניסיון על ידי יו"ר הר"ש ומוסדותיה להתערב בעניינים הפנימיים של האיגוד ויוסי הנהיג את האיגוד בזמן המאבק שנכפה על האיגוד במטרה לשמור על עצמאות וחופש פעולה ללא תנאים.

    ועד האיגוד בשנת 2009

    017

     
     
    שם יושב ראש האיגוד שנת פעילות
    פרופ. יצחק מיכמן 1968-1971
    פרופ. אנסלם-לנגר 1971-1974
    פרופ. חיים פיטרוקובסקי 1974-1980
    ד"ר יצחק לנדסברג 1980-1986
    פרופ. הרב יודס 1986-1990
    פרופ. נח שטרן 1991
    פרופ. אלי אריאלי 1992
    פרופ. מרטין גרוס 1993
    ד"ר משה קפלן 1994
    פרופ. ארוין וייס 1995
    ד"ר בנימין לאופר 1996
    פרופ. אורן אברמובסקי 1997
    ד"ר עמי שמידט 1998
    פרופ. אוריאל בן-עמר 1999
    ד"ר ישראל תמרי 2000
    ד"ר יצחק ג'ינאו 2001
    ד"ר אורה גרוס 2002
    ד"ר ישראל לווינשטיין 2003
    ד"ר יוסי ניסן 2004
    ד"ר דניאל זיסקינד 2005
    ד"ר צביקה גוטמכר 2006
    דר' אילן גלבוע 2007
    דר' יוסי אזואלוס 2008
    דר' צחי להר 2009